זוהי בקשת חייב למתן צו כינוס והכרזת פשיטת רגל לפי פקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), תש"ם - 1980 (להלן: "הפקודה"). בבקשה נטען כי חובותיו של המבקש מגיעים לסך של כ- 4,763,800 ש"ח, חובות אשר נוצרו ברובם עקב גירושיו של המבקש בארצות הברית. במסגרתם של הגירושים הללו ניתן בארצות הברית פסק דין לטובת גב' שילה הרו, גרושתו, וכן פסק דין נוסף שניתן נגדו בגין החזר הלוואה. פסקי דין אלו הוכרזו כאכיפים במדינת ישראל, ונפתחו בגינם תיקי הוצל"פ על סך של כ- 3,180,000 ש"ח.
בנוסף, כך נטען בבקשה, גרם תחקיר בתכנית "כלבוטק" להתדרדרות במעמדו ובעיסוקו של המבקש , שעסק בפודיאטריה.
הכנ"ר הגיש התנגדות מפורטת לבקשה. לשיטתו, נהג החייב בחוסר תום לב בשלב אכיפת החובות, הן במסגרת בקשתו זו, בהעלימו פרטים מהותיים, והן במסגרת הליכי פשיטת הרגל בהם נקט בארה"ב בשנת 1998, אשר בוטלו בשל ניצולם לרעה; בביטול זה רואה הכנ"ר מעשה בית דין והשתק עילה. בנוסף, כך טוען הכנ"ר, דומה כי חובותיו החדשים נוצרו בחוסר תום לב או לפחות בפזיזות.
ובכן, הכנ"ר קובל על כך שהמבקש לא ציין ולו ברמז על כך שפתח בהליכי פשיטת רגל בארה"ב, הליכים אשר בוטלו בשנת 1999 בשל ניצולם לרעה. כמו כן לא דיווח החייב על נכס מקרקעין שבבעלותו, אשר הוחזק בנאמנות, על חלק מחשבונות הבנק שלו ועל חלק מהכנסותיו.
המבקש הגיש תצהיר תשובה. לטענתו, לא ידע כלל שבית המשפט בארה"ב דחה את בקשתו בשל ניצול לרעה, בפסק דין מיום 24.2.99, פסק דין שניתן שלא בפניו, לאחר שכבר עלה ארצה, ביום 1.2.99. הוא לא ראה לנכון להזכיר את ההליך שם בבקשתו כאן "מחוסר רלוונטיות". לגבי נכס המקרקעין ציין כי זה שייך כבר למעשה לגרושתו, ולכן לא היה מקום לפרטו.
דיון במעמד הצדדים התקיים ביום 10.4.08.
כידוע, בבסיס הליכי פשיטת הרגל עומדות שתי תכליות: האחת, שעניינה בנושים, והיא כינוס נכסי החייב לצורך פירעון החובות; האחרת, שעניינה בחייב, ויסודה ברצון ליתן לו הזדמנות "לפתוח דף חדש" לאחר שיופטר מחובותיו. בהקשר זה ישנה חשיבות גדולה לתום ליבו של החייב, אשר נבחן לא רק בנוגע לתקופה שלפני הגשת הבקשה, בקשר לדרך היווצרות החובות, אלא גם לאחר הגשתה, בקשר להתנהגותו של החייב במהלך הליכי פשיטת הרגל (ראו: ע"א 6416/01
בנבנישתי נ' הכנ"ר, פ"ד נז(4) 197 (2003); רע"א 2282/03
גרינברג נ' הכנ"ר, פ"ד נח(2) 810 (2004); ע"א 8937/05
תבין נ' הכנ
"
ר, תק-על 2007(1), 959 (2007)). אכן, העיקרון הגלום בצו הפטר הוא הכרה באינטרס הלגיטימי של פושט הרגל, שנקלע בתום לב לחובות שאינו מסוגל לפרוע אותם, לפתוח דף חדש בחייו. ראוי לזכור כי "החברה המתוקנת רואה בהושטת קרש הצלה לחייבים, ובגאולתם מהשתעבדות מתמשכת לחובות אין קץ, ערך חשוב" (ע"א 4892/91
אשכנזי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מח(1) 45, 55 (1993)).
בהקשר זה, בבוא בית המשפט לבחון האם יש להעדיף את הגנת החייב על פני אינטרס הנושים, יש לבחון, בין היתר, האם החייב עומד בתנאים לקבלת הפטר. כדברי בית המשפט ב ע"א 5503/92
קירצמן נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מט(1) 749 (1994): "שיקול נוסף לענייננו הוא הסיכוי למתן הפטר חובות לחייב. מקום בו מגיע השופט למסקנה, כי סיכוייו של החייב לזכות בהפטר קלושים, הרי שאינטרס החייב בצו כינוס נחלש, ובכך מתחזק עוד יותר אינטרס הנושים לקביעת הסדר אשר יביא למירב התועלת מבחינתם" (שם, ע' 756).
כבר נפסק, כי "השמטת פרטים מהותיים אשר החייב ידע היטב כי היו יכולים להשפיע על שיקולי הכנ"ר וביהמ"ש בדונם במתן צו כינוס או השמטת פרטים העשויים לרמז כי החייב מנסה להבריח נכסים, תחשב בדרך כלל לחוסר תום לב היורד לשורשו של עניין. חוסר תום לב מסוג זה לא רק שיכול להביא לדחיית בקשתו של חייב למתן צו כינוס, אלא עשויה, במקרים מתאימים, אף להביא לביטולו של צו כינוס אשר ניתן על סמך אותו מידע חסר שהועלם על ידי החייב" (פש"ר (ת"א) 1851/00
בנק לאומי לישראל נ' עייני, תק-מח 2001(3), 65535).
הפרט המהותי ביותר שהושמט על ידי המבקש בבקשתו הוא עניין הליכי פשיטת הרגל שננקטו בארה"ב. אם ידע על ההליך שננקט לביטול הליכי הפש"ר בשל ניצולם לרעה או על מתן פסק הדין כנגדו, היה עליו לפרט עניין זה, להסבירו ולאבחנו. אם לא ידע על עצם מתן פסק הדין שם, משמעות הדבר היא שהמבקש נקט כאן בהליך מקביל של פשיטת רגל, בעוד בקשתו תלויה ועומדת, לשיטתו, בארה"ב. גם עניין זה הוא עניין מהותי, שהייתה חובה לפרטו ולהסבירו. מכל מקום, מעיון במסמכי ההליך האמריקאי עולה, כי הליכי הפש"ר, שננקטו לבקשת החייב ביום 20.2.98, בוטלו, לאחר שהנאמן, ג'וזף בלדיגה, הגיש בקשה לעשות כן, ביום 12.1.99, תוך שהוא מפרט בעתירתו שורה של התנהגויות חסרות תום לב מצד החייב. המבקש, לא רק שלא הזכיר עניין זה במילה בבקשתו דנא, אלא גם בתצהירו המשלים נמנע מלהצהיר במפורש כי לא ידע על הגשתה של בקשתו הנ"ל של הנאמן כנגדו, (שלושה שבועות לפני עלייתו לישראל). כל שמצהיר המבקש הוא על כך שלא ידע על ההחלטה.
כאמור, היה מקום לדווח, ובהרחבה, על עצם קיומו של ההליך, קורותיו ומצבו. די בהסתרתו כדי להביא לדחיית הבקשה דנא.
הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.
ניתנה היום ד' באייר, תשס"ח (9 במאי 2008) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
|
אבי זמיר, שופט
בית המשפט המחוזי תל- אביב-יפו
|